בעבר, בין ההוצאות אותן יכלו לנכות חברות כהוצאה מוכרת, נכללו גם “תמריצים” כלכליים שניתנו לעובדי ציבור במדינות זרות בהן הם פעלו בתפקידם. הכוונה בביטוי “תמריצים” היא שוחד שניתן לאותם עובדי ציבור זרים לטובת קידום הפרויקטים של תאגידים שונים.
החל משנת 2008, המצב החוקי לגבי אותם ה”תמריצים” השתנה. יחד עם זאת, מקרה ראשון שך כתב אישום בגין עבירה מסוג זה, הוגשש רק לאחרונה. כתב האישום היה נגד חברת אן.אי.פי. ניקוב פרויקטים בינלאומיים בע”מ, עקב עבירה של מתן שוחד לעובד ציבור זר בממלכת לסותו שנמצאת בדרום אפריקה.
עבירת איסור מתן השוחד לעובדי ציבור של מדינה זרה, נוספה לחוק העונשין בשנת 2008 והעונש המקובל עתה בגין עבירה זו, זהה לעונש בגין עבירת מתן שוחד לעובד ציבור בישראל.
השאלה הגדולה היא איך החוק הישראלי מתייחס לעבירות אשר מתבצעות בחו”ל ובעלות חוקים פליליים שונים. כיום לפי חוק העונשין, עבירה אשר מתבצעת ע”י אזרח או חברה ישראלית, תיחשב עבירה רק אם במדינה המאחרת הביצוע נחשב כפלילי. יחד עם זאת, עבירות של שוחד לעובדי ציבור זרים – יוצאים מן הכלל. כלומר, מבחינת ישראל – גם אם המדינה המארחת מאפשרת שוחד בחוק, בישראל עדיין יעמידו לדין על עבירה כזו.